העברת תביעה בעניין זכאות לאופציות מבית הדין לעבודה לביהמ"ש האזרחי - פסקדין

בפניי בקשת הנתבעים 1-2 (להלן: "המבקשים"; נתבעת 1 להלן: גם "אורפק") למחיקת התביעה שהגיש כנגדם התובע (להלן: "המשיב") עקב תניית שיפוט ייחודית לבית המשפט בהולנד ולחילופין, להעברת הדיון מחוסר סמכות עניינית לבית המשפט המחוזי.

עיקר טענות המבקשים:

חוסר סמכות עניינית

1.         עילת התביעה מבוססת על הפרת התחייבות של אורפק להעניק ו/או לתת אפשרות לממש אופציות. דא עקא, המשיב לא הועסק ע"י אורפק, אלא ע"י חברת הבת ההולנדית שלה Getpak System B. V (להלן: "חברת הבת"), שהינה בעלת אישיות משפטית נפרדת ובעלת מנגנון ניהול נפרד, שעסקיה מנוהלים כגוף עצמאי בהולנד. כל מסגרת יחסי העבודה נקבעה במסגרת הסכם העסקה אישי, שנחתם בין העובד לחברת הבת(נספח א).

זאת ועוד, חברת הבת חתמה מול המשיב על הסכם העבודה, שילמה שכרו במטבע יורו, הנפיקה לו תלושי שכר, נשאה בכל חבויות המס בקשר לשכרו ודיווחה על כך לשלטונות המס ההולנדיים. המשיב גר בהולנד (ולא בישראל) ומרכז חייו היה בהולנד במשך תקופת עבודתו בחברת הבת.

2.         במסגרת הליך משפטי באשר לסיום יחסי העבודה בין המשיב לחברת הבת נדונו כל תביעות המשיב והוכרעו לגופן בפסק דין שניתן ע"י בית המשפט בהולנד (נספח ב). פסק הדין מגלה מפורשות את זהות מעסיקתו של המשיב  - היא חברת הבת. יתרה מזו, המשיב לא העלה במסגרת הדיון המשפטי בפני ביהמ"ש בהולנד, או במסגרת כתבי טענותיו, כל טענה לפיה הועסק ע"י אורפק ואף לא מצא לנכון להעלות כל טענה בדבר זכאותו לקבלת האופציות נשוא התביעה שבכותרת.

3.         המשיב ניסח את כתב התביעה בצורה מעורפלת ואף הסתיר מביה"ד מסמכים מהותיים (הסכם העסקה ופסק הדין ההולנדי). 

4.         בית הדין לעבודה שב ופסק פעמים רבות, כי "חברת אם" אינה מעביד של עובד בחברת בת, בתנאי שחברת הבת הינה אישיות משפטית נפרדת, ואין מקום "להרים את המסך" ולקבוע כי חברת האם הינה המעביד. מכאן, שאין לביה"ד סמכות לדון בתביעת עובד בחברת בת נגד חברת האם (ע"ע 1359/00 כהן נ' מפעלי ים המלח בע"מ וכימיקלים לישראל, פד"ע לט (2004) 182

(2003); מ. גולדברג, " דיני עבודה", כרך שלישי, תשס"ג, 26). כך גם בפסה"ד בעניין אורבוטק (ע"ע 300093/98 לבי נ' אורבוטק בע"מ; טרם פורסם, 26/1/03) שם נפסק כי אין לראות בחברה ישראלית מעבידתם של עובדים, משעה שעברו לעבוד בחברת הבת, באופן שלמעשה יכולים העובדים לתבוע רק את חברת הבת (ראה והשווה גם: עב (ת"א) 8873/01 גרגורי כגן נ' קריסטל פתרונות מערכתיים בע"מ, טרם פורסם, 12/7/06; עב נחמני יורם נ' קריסטל פתרונות מערכתיים בע"מ, טרם פורסם, 6/2/06).

5.         לצורך קניית סמכותו של ביה"ד עפ"י סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה , תשכ"ט - 1969, אין די בקיומה של עילת תביעה בקשר עם יחסי עבודה ויש צורך כי זו תעמוד כנגד המעביד ולא כל מאן דהוא אחר.

במקרה דנן ככל שלמשיב קיימת יריבות מול אורפק, הרי שזו מושתתת כולה על תוכניות האופציות שצורפו לכתב התביעה, שהינן בגדר הסדרים חוזיים, שאינם מקימים יחסי עבודה בין המשיב למבקשת 1, שהרי מעבידתו של המשיב הינה חברת הבת ההולנדית. אומנם, אורפק יצרה את תוכניות האופציות שהופנו למשיב בשל האינטרס האינהרנטי הקיים לה כחברת אם בהצלחת חברת הבת, אולם בכך אין די כדי לאיין את העובדה, כי מדובר ביחסים חוזיים, שאין בהם כדי ליצור יחסי עבודה בין המשיב לאורפק ואין בהם כדי להקנות לביה"ד לעבודה סמכות עניינית לדון בתובענה. תביעת המשיב הינה תביעה חוזית שאינה מופנית כנגד מעבידתו, ועניין זה מסור לסמכותה של הערכאה האזרחית.

חוסר סמכות מקומית

6.         לחילופין ולמען הזהירות, טענה אורפק כי גם לו היה ביה"ד מוצא כי יש לדון בטענותיו של המשיב לפיהן, לכאורה, הועסק ע"י אורפק, הרי שלכאורה, לפי טענתו זו יש לבחון את יחסי העבודה לאור הסכם העבודה. סעיף 16 להסכם העבודה מקנה סמכות שיפוט ייחודית לבית המשפט המוסמך באמסטרדם, הולנד (מקום שהמשיב וחברת הבת התדיינו בעבר). יתרה מזו, לשון סעיף 16 הינה מפורשת ואינה משתמעת לשני פנים ועל בית הדין לכבד את רצונם של הצדדים כאמור. המשיב לא העלה טעמים מיוחדים או נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מההסכמה הברורה בנדון.

7.         הלכה פסוקה היא כי בתי הדין לעבודה נותנים תוקף לסעיפי שיפוט זר, לקביעה מפורשת של הצדדים באשר לדין החל על החוזה, כל עוד לא מדובר בנסיבות חריגות, כגון היותו של הדין הזר נוגד את תקנת הציבור (בש"א (ת"א) 4678/04 BALTON  CP  LTD נ' ישראלי שי, טרם פורסם, 18/10/04; אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' HAREFUA SERVICES, פ"ד נז (5) 414; מב/2-13 נורדן שרותי נפט בע"מ נ' ויליאם מורי, פד"ע יג 368,372).

עיקר טענות המשיב:

1.         ביום 13/7/06 הגיש כתב תביעה במסגרתו עתר לסעד הצהרתי שיאפשר לו מימוש כתבי האופציות שניתנו לו, וכן פיצוי כספי בגין אי מימושם עד למועד הגשת כתב התביעה.

2.         לפני קבלתו לעבודה הועלו תנאי העסקתו על הכתב במכתב כוונות מיום 9/9/97 שנחתם בינו לבין אורפק (נספח א' לתביעה). אין המדובר בהתחייבות חוזית-מסחרית רגילה שמן הראוי לדון בה בבתי המשפט האזרחיים. בכתב הכוונות מצוין: "להלן תנאי העסקתך בחברת הבת של אורפק ...".  בהמשך, מצויים תנאי העסקה שונים, כגון: משכורת, תנאים סוציאליים ועוד, ובין היתר, הקצאת אופציות. מדובר בהתחייבות ברורה של אורפק (ולא חברת הבת) ליתן למשיב אופציה לרכוש 0.15% ממניותיה (לא ממניות חברת הבת).

בהמשך, לאחר שהמשיב החל לעבוד בפועל בחברת הבת ההולנדית, נחתמה ביום 9/9/98 "תוכנית אופציות לעובדים של חברת אורפק תעשיות 1983 בע"מ (נספח ב'). מהות התוכנית, שהועלתה על הכתב ע"י אורפק הוסברה במבוא לנספח ב' כדלקמן:- "הננו לאשר לך כי בישיבת מועצת המנהלים של החברה מיום 6/9/98 הוחלט להעניק לך (להלן: "העובד") הזכות לקבל 2622 כתבי אופציות למימוש למניות החברה וזאת במסגרת תוכנית האופציה לעובדים כפי שאושרה ביום 18/8/97".

עולה כי אורפק ראתה עצמה כמעבידתו וצרפה אותו לתוכנית אופציות לעובדיה.